Prof. Henya Shanun-Klein, Ph.D., FTPsychologist, Thanatologist and Author
פרסומים נוספים
דיבור אל אבל - יום הולדת 31 של גילי
25/08/2009 15:49:22
גילי שלי, אולי את לא יודעת, אבל נולדתי עם הר. קוראים לו: אבל. יש מי שנולד עם גיבנת שהיא מאחור, על הגב. אני נולדתי עם הר – מלפנים. עצום כזה שיושב לי מתחילת הגרון ועד שיפולי הבטן. הוא קשה וסלעי וכמעט ואין עליו שום צמחיה להיאחז בה אם בא לי לטפס עליו. הוא קצת יותר כבד בצד הלב. הוא נוטה למחוץ לי אותו ואת דרכי הנשימה ומדי פעם אפילו מפתל לי את המעיים.
אני מודעת לקיומו אפילו לפני שהבנתי מה זו תודעה. בת חמש ידעתי כבר שיש לי מחויבות לחיים. אני לא בכורה, רק ילדה ראשונה שנשארה בחיים לאחר ילד וילדה שמתו בערבות סיביר עוד טרם נולדתי. בנעורי – אבי מת פתאום וזמן קצר אחריו, שלומי חברי נהרג. את הזעקה הגדולה על מות אבי כבר צרחתי לאחר מותו של שלומי. היום נותרה מן הצרחה הזו רק לחישה. האבל מעייף את יודעת. בין מוות למוות היו אובדני-מיני שכל אחד מהם הוא מוות קטן עד בינוני וכל אחד גורם לגלות את הר האבל מזוויות שונות. אובדנונים כמו פרידות ממקום ותרבות וגירושין. ואז – אובדן האובדנים: המוות שלך. התאונה הקטלנית – נהגת שתויה. בכניסה לבית. ב-29 בדצמבר 1989 וחמישה ימים אחרי כן, בבוקר קר ומושלג: "המוח של גילי מת".
3 בינואר 1990 ילדה מזהירה בת 11 – לא עוד. וההר הצמיח בין רגע חטוטרת וכיפה מכוסה בשלג עולמים ועוד כמה שלוחות בלתי עבירות. אחר כך נורם נפטר משברון לב או מסרטן או מסרטן שובר לבבות. ההר גידל לו תל. לא היו בתוכי צרחות חזקות יותר מזו שהתהדהדה לה באוזני והבכי שהתיישב לו בגרון באופן קבוע. אחר כך אמא מתה ותוך שנה גם כלבתך שלי ודוד כלבתו של נורם. אבל מי כבר מסוגל היה להפיק יותר כאב? ובין לבין אובדנים נוספים: התנכרות של משפחה, נטישה של חברים, ובדידות עזה לא מוכרת.
עכשיו ההר כבר מבדיל אותי מן החיים ויש לי שפה חדשה שזקוקה לתרגום. ומאחר ואני מטפסת סולו על ההר ואני מרגישה מחויבת להסביר לחיים מה אני עושה, בסופו של דבר מצפים ממני ל"התמודד" אז הנה סטייל ההתמודדות שלי: תקשיב טוב, הר האבל, אני הולכת לחלק אותך למקטעים שונים, אולי עבירים ואולי קלים יותר לטיפוס ואעיף את מה שאני יכולה להעיף – לכל הרוחות. (גם `טוב` כזה צריך לחלוק). לאמא-אבא-נורם וכל שאר יקירי ואהובי המתים שלא מרצונם ולא באשמתם: ערוץ, וואדי, תל וגבעה לכל אחד ואחת – לא עמוקים מדי, לא גבוהים מדי, ועבירים רוב הזמן – אמשיך לסייר בהם. אך לכבודך גילי שלי – משאירה את כל ההר, עם הפסגה המושלגת. אבל – אני הולכת ומשתפרת בכישורי הטיפוס שלי ואת יודעת מה? ייתכן ומאחת הפסגות – אגלה באחד הימים האלה גם נוף נפלא לא רק תהום.